גג רעפים

שלבקת חוגרת מעץ שימש במשך מאות שנים רבות כמו קירוי, לכפרים וערים רוסיות - זה היה החומר הזול ביותר, שסיפק בידוד תרמי ואמין של בתים. על גל האופנה לחומרים ידידותיים לסביבה,שלבקת חוגרת שוב התחיל להקים כבר בתנאים מודרניים.

רעפים גגות נקרא אחרת: שלבקת חוגרת, חלקי חילוף, טס, גורודטים. בלי קשר לשם, המהות נשארת זהה - קרשי עץ שהונחו על הגג בשתיים או שלוש שכבות.

מאוד מונחת וסיימה גג רעפים זה יכול לשרת יותר ממאה שנים מבלי לשנות את תכונותיו. אדונים מסוגלים לערום שלבקת חוגרת מעץ ברוסיה כמעט ולא נותרו, ולכן רבים צריכים ללמוד וללמוד מחדש מחו"ל, במדינות בהן לא נשכח המיומנות, והאקלים קרוב לשלנו.

לדוגמא, ציר מיוצר בגרמניה, ייצור המפעל שלו הוקם מזה זמן רב, ומוצרים מוגמרים הם מטבעם רעפים רעפים - אריחי עץ.

גג רעפים בנוסף לתכונותיו הסביבתיות, יש לו יתרונות טכניים, כאשר הנחתו בין היסודות נוצרים פערים קטנים, שכאשר העץ מתנפח בגשם, נסגר, ובמזג אוויר שטוף שמש, הציפוי מתכווץ, ומספק לעצמו תהליך אוורור עצמי.

רעפים גגות הם מחולקים לשני סוגים, בהתאם לשיטת הייצור: מנוסר וקצוץ. כחומר גלם נבחר רק עץ עמיד לחות, כבד ומזגן. העץ המשמש הוא ארז, אלון, לינדן, אספן או ארז אדום קנדי.

שלבקת חוגרת יכולה להיות בגוונים שונים, זה תלוי בסוג העץ שממנו הוא נוצר, למשל, לרעפים של ארזז יש גוון אדום ארגמן, אך לגש בצבע בז 'בהיר. אבל הצבע המקורי של הגג המוגמר מ שלבקת חוגרת מעץ, במשך זמן רב לא נשמר, בתהליך של חשיפה לשינויי מזג האוויר, הציפוי יהפוך לאפור.

הרעפים מותקנים בצורה כפולה או משולשת, תלוי במספר הקבוע של קרשים לרוחב. השכבה המשולשת נחשבת לאמינה יותר. המשקל הקטן יחסית של הגג, חמישה עשר עד שבע עשרה קילוגרם למ"ר, אין צורך לבנות מערכת רפאים חזקה.

במקרה זה, יש לארגן חלל אוורור להסרת הלחות, ויש לטפל בחומר עצמו באמצעות הספגות אנטיספטיות וחומרים נגד הצתה.